<h1>ספר החינוך מצוה ל"א</h1>
<h2>דף ק.</h2>
לדבר דברים ביום שבת בהכנסתו וכן ביציאתו שיהיה בהם זכר גדולת היום ומעלתו, והבדלתו לשבח משאר הימים שלפניו ואחריו, שנאמר [שמות כ'] זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכריהו זכר קדושה וגדולה. ובפירוש אמרו לנו חכמינו [פסחים ק"ו ע"א] שדברים אלה מצווים אנו לאומרן על היין, שכן בא הפירוש זכרהו על היין. והעניין הוא שנותנין בכוס רביעית יין חי או מזוג או יותר מרביעית אבל לא פחות מזה, והמזיגה ידועה שהיא על חלק אחד של יין חי וטוב שלשה חלקי מים, ומברכין עליו קדוש שבת כמו שידוע הנוסח בין היהודים. וכן ביציאת שבת גם כן מברכין על היין לכבוד היום, ואותה ברכה של מוצאי שבת נקראת הבדלה. משרשי מצוה זו כדי שנתעורר מתוך מעשה זה לזכור גדולת היום ונקבע בלבינו אמונת חידוש העולם כי ששת ימים עשה השם וגומר. ועל כן נתחייבנו לעשות המעשה עם היין לפי שטבע האדם מתעורר בו הרבה שהוא סועד ומשמח, וכבר אמרתי לך כי לפי התעוררות האדם ומעשהו יתפעל אל הדברים לעולם. ומזה השורש אמרו בגמרא זכרונם לברכה [פסחים ק"ו ע"ב] שאם הפת חביב על אדם יותר שיקדש על הפת, כי אז מתעורר טבעו יותר למה שהוא תאב, ואף על פי שביציאת היום לא אמרו כן אלא שחייבו להבדיל ביין על כל פנים, גם בזה צדקו, כי הם זכרונם לברכה, גם התורה השלמה, יבחרו לעולם ברוב. ובאמת כי רוב העולם יתאוו אל השתיה במוצאי שבת יותר מן האכילה, לפי שכבר קבעו סעודה גדולה ביום לכבוד השבת. ואין צורך לתת טעם על חייבם אותנו שיהיה בכוס רביעית, דפחות מזה השיעור אינו ראוי ולא יתעורר לב אדם עליו. ואשר חייבונו בהדחת הכוס, ושלא לטעום כלום עד שיקדש, ושיקדש במקום סעודה, כל זה ענפי שורש התעוררות שאמרתי. דיני המצוה כגון נוסח הקידוש וההבדלה אי זהו, ואי זה יין ראוי לקדש עליו ואי זה אינו ראוי, ואם מקדשין או מבדילין בשכר, והאוכל בערב שבת וקדש עליו שבת, או בשבת ויצא שבת, וכן נוסח קידוש ימים טובים והבדלתן, ודיני הברכה שאנו חייבין לברך על הנר במוצאי שבת ויום הכפורים, ודיני הברכה שאנו חייבים לברך על הבשמים במוצאי שבת, ואיזו בשמים הן הראויין לברך עליהן או שאינם ראויין, ויתר פרטיה מבוארים בסוף פסחים [ק' ע"א ואילך] ובמקומות מברכות [מ"ג ע"א, נ"א ע"ב] ושבת. ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות, ואף על פי שהיא מן המצות שהזמן גרמא, שכן למדונו רבותינו זכרונם לברכה שהנשים חייבות בקדוש והבדלה. ועובר עליה ולא קדש השבת בדברים ביטל מצות עשה. ואם קידשו בדברים בלא יין או בלא פת דיעבד יצא ידי תורה.
